אקריות


סדרת האקריות (ACARI)

סדרת האקריות כוללת את הקרציות ואת הקרציונים. האחרונים קטנים מהראשונים ואת חלקם לא ניתן לראות בעין בלתי מזוינת. התבוננות ראשונית במין זה מגלה שלגופן ארבעה זוגות רגליים, זוג לסתות, זוג בחנינים ואין להן מחושים. סימני היכר אלה מספיקים כדי להציבן לצד העקרבים והעכבישים, עם זאת, האקריות יוצאות דופן משאר מיני העכבישים בדרך גלגולן: מן הביצה בוקע זחל בעל 6 רגליים ורק לאחר ההתנשלות בוקעת נימפה בעלת 8 רגליים.

כ-30,000 מיני אקריות תוארו עד כה והן מאכלסות את כל שטחי העולם, מפסגות ההרים ועד עומקי האוקיינוסים. כ-400 מיני אקריות ידועים בארץ.

משפחת הגרדיתיים (Sarcoptidae)

גרדית הגרב (Sarcoptes scabiei)

מין זה גורם לגרבת בבני אדם הידועה כמחלת הסקאביאס. גודל הנקבה עומד על 0.45 מ"מ והיא בעלת רגליים קצרות. הנגע מתחיל לרוב כאשר נקבה מופרית מתחפרת בשכבת הקרנית של העור וחופרת בה מנהרות העשויות להגיע לעומק של 3 מ"מ. העדיפות היא באזורי עור הידיים, המרפקים, הרגליים ואזור האשכים. לאחר כמה שעות האקרית מתחילה במלאכת הטלת הביצים ומטילה כ-3 ביצים ביום. סימני המחלה כוללים סרפדת וגרדת הנוצרים מגירוי אלרגי להפרשת האקריות.

משפחת הזללעוריתיים (Pyroglyphidae)

קרדית אבק הבית (Dermatophagoides pteronyssinus)

אורכן של אקריות ממין זה קטן ממחצית המ"מ והן ניזונות בעיקר בקשקשי עור, וטפילות על עופות ויונקים. הן מסוגלות גם להיזון מחומרים אורגניים עשירים בחלבונים ולכן עשויות להתפתח בקמח בשר וקמח דגים. ניתן למוצאם אף בכריות ממולאות נוצות ובמחסני פרוות ועורות. כאשר בני אדם ישנים נושרים מהם קשקשי עור בכמות גדולה עליהם מתפתחים מיקרואורגניזמים המשמשים מזון לקרדית האבק, הפרשותיה של הקרדית מתפרקת והופכת לאבק הנשאב לריאות בזמן הנשימה והוא שיוצר את האלרגיה המאפיינת קצרת.

משפחת הדרמניסיים (Dermanyssidae)

אורינתון החולדות (Ornithonyssus bacoti)

מוכר גם בשמו "קרציון החולדה". מין החי באורח חופשי בקרקע אך מותאם לסביבת מחילות מכרסמים אשר משמשים גם כפונדקאים עבורו.

משפחת הקרצינתיים (Argasidae)

משפחה של קרציות רכות המתאפיינות בראשיש חבוי שאינו ניכר במבט מלמעלה. כסות גופם אחידה דמוית עור גמיש. זוהי סידרה פרימיטיבית ביחס לקרציות הקשיחות. הקרציות חבויות בחריצים בתוך מבנים, בסדקים ומערות ומתחפרות בקרקע. הן יוצאות רק לצורך מציאת פונדקאי ממנו הן מוצצות דם במשך כחצי שעה. הנקבות מטילות תטולות קטנות באופן יחסי, סדר גודל של 100 ביצים בכל תטולה ובין הטלה להטלה מפרידה ארוחת דם. הקרציות הרכות נודעות ביכולתן לצום ומספר מינים יכולות להיות בצום של עד 10 שנים!

קרצינת היונים (Argas reflexus)

אורך הנקבה כ-10 מ"מ וצורתה סגלגלה. פונדקאיה העיקריים הם יונים ותורים. הנקבה מתחילה להטיל ביצים כ-48 שעות לאחר שרוותה בדם. הביצים מוטלות לתוך ריפוד הקן או בסדקים במבנה הקן. לעיתים מקננות יונים על עדן חלון ועם עזיבת הגוזלים נשארת בקן אוכלוסייה עצומה של אקריות ללא מקור מזון והם עלולים לפלוש לפנים הבית בחיפוש אחר פונדקאי ולמצוץ את דמם של יושבי הבית.

קרצינת המערות (Ornithodoros tholozani)

נקראת גם "קרצית המערות". אורך הנקבה כ-9 מ"מ והיא מכוסה יבלות קטנות. בארץ משמשת קרצית זו גורם עיקרי להעברת הקדחת החוזרת (קדחת המערות). קרצית המערות מתקיימת באוכלוסיות מבודדות במערות ובחורבות עתיקות. הן נטפלות לכל פונדקאי בעל דם חם הנקלע למקום ומוצצות את דמו עד לרוויה תוך פחות מחצי שעה. לאחר הארוחה הן נושרות לקרקע וחודרות לסדקים כדי להתנשל או להטיל ביצים. קרציות אלו אינן נודדות בשעת רעב וביכולתן להתחפר עד עומק של מטר לתוך האדמה, שם אין תנודות טמפרטורה, ולהמתין במשך מספר שנים.

משפחת הקרציתיים (Ixodidae)

משפחה של קרציות קשיחות המתאפיינות בראשיש בולט לפני קידמת הגוף ובלוחיות נוקשות לצד רקמה רכה וגמישה. לזכר מגן המכסה את כל גבו ולנקבה מגן גב קטן. אצל הקרציות הקשות יש תטולה אחת במהלך חייהן ומספר הביצים עשוי להגיע לאלפים. בישראל מצויים כ-6 סוגים הכוללים יותר מ-20 מינים של קרציות קשיחות. חלק מן המינים נפוצים בעיקר בחורף ואחרים במהלך חודשי הקיץ.

מכרסמים ויונקים קטנים הם הפונדקאים של הקרציות הקשות.

אחת המחלות העלולה להיגרם עקב עקיצת קרציות היא שיתוק קרציתי, המחלה נגרמת בשל דרך מציצת הדם על ידי קרציות נקבות. בעת מציצת הדם מפרישה הנקבה הפרשות שונות לגוף הפונדקאי על מנת למנוע קרישת דם וכאב ולעיתים הפרשות אלה עלולות להוות רעלנים לפונדקאי. כאשר נצמדת הנקבה לעורף או לצד האחורי של הקודקוד עלולה מציצתה לגרום לשיתוק הולך וגובר של השרירים הרצוניים.

קרצית הכלב (Rhipicephalus sanguineus)

קרצית הכלב היא שמעבירה את החיידק ריקטסיה הגורם לקדחת הבהרות. המחלה מלווה בחום גבוה ובכתמים אדומים הנגרמים על ידי שפכי דם תת-עוריים קטנים. הנקבה טרם הטלת הביצים נושרת מהפונדקאי, מסתתרת ומטילה כמה אלפי ביצים עד שהיא נותרת ריקה מתוכן ומתה.