מחלקת החלזונות


רכיכות יבשה (MOLLUSCA)

בישראל יש כ-100 מינים של חלזונות יבשה. את מרבית המינים ניתן להגדיר על פי תכונות הקונכייה בלבד. השבלולים ברוב המינים מסוגלים לכנס את גופם אל תוך קליפה גירנית נוקשה. הראש נושא זוג משושים ארוך וזוג קצר ובקצה המשושים הארוכים זוג עיניים.

כאשר מתכנס השבלול לקונכייתו הוא מפריש ריר המכונה "חתם" אשר סוגר את פתח הקונכייה.

פעילותם העיקרית של השבלולים מתרחשת כאשר לחות האוויר גבוהה וזו הסיבה שמרביתם פעילים בלילות או בימים גשומים.

מרבית המינים ניזונים מחומר צמחי מרקיב, פטריות ואצות. הם מעדיפים מזון זה על פני צמחיה ירוקה. מיעוט המינים ניזון מצמחיה ירוקה ומזיק לגינות נוי ולתוצרת חקלאית.

החשופיות אותן רואים בדרך כלל בערבים קרירים ולחים הנם בעצם שבלולים אשר קונכייתם זעירה ומנוונת.

משפחת החשופיתיים (Limacidae)

רירן (Deroceras)

קונכייתו מנוונת וזעירה ואינה ניכרת מן החוץ. צורת הגוף מוארכת ותולעית. מצד ימין בולט פתח הנשימה. צבע גופו קרם עד אפור ולעיתים מכוסה בכתמים כהים. שמו ניתן לו על שום הריר הרב אותו הוא מפריש בעת מצוקה.

רירן מצוי (Deroceras reticulatum)

מין אשר הופץ לכל אירופה על ידי גידולים חקלאיים. מצוי בגינות נוי, במשתלות, בחרשים ועוד. נחשב לאחד השבלולים המזיקים ביותר שכן ניזון מחומר צמחי חי או מרקיב.

מרבית אוכלוסיית הרירנים נמצאים בשכבה העליונה באדמה, בערך עד 10 ס"מ מפני הקרקע, שם הם מטילים את ביציהם – כ-300 ביצים כל פרט.

מין זה עמיד מאוד בפני טמפרטורות נמוכות אך באוויר יבש הם יכולים לאבד מים מהר מאוד ולמות מיובש. חושיהם המפותחים הם חוש הריח וחוש הטעם הממוקמים במחושיהם.

חשופית צהובה (Limacus flavus)

קונכייתה מנוונת וזעירה וחבויה בתוך גופה. אורכה כ-8 ס"מ וצבעה ירקרק צהבהב עם כתמים צהובים ומחושים בצבע כהה. נמצאת בעיקר במרתפים, מערכות ביוב ועל קירות בתים. לעיתים היא זוחלת במעלה מערכת ביוב ויוצאת אל חדרי האמבטיה ולמטבחים.

שבלולון (Xeropicta)

בישראל מצויים שני מינים: שבלולון מצוי ושבלולון קריני. הראשון שוכן בכל אזור הים התיכון והשני בעיקר בנגב.

שבלולון מצוי (Xeropicta vestalis)

מין זה שוכן בשיחים. בעל פסי אורך חומים על פני קונכייה לבנה. זהו מין חד שנתי, הפרטים בוקעים בחורף, מתבגרים תוך שנה אחת, מזדווגים, מטילים ביצים ומתים. באזור מישור החוף בעקבות האקלים הנוח, פעילים השבלולונים במרבית חודשי השנה. ככלל הקונכיות במישור החוף בהירות יותר מאלו ששוכנות בהר.

שבלול (Helix)

בני מין זה בעלי קונכיות גדולות – קוטרה עד 50 מ"מ. אלו הם השבלולים השכיחים ביותר בישראל ותפוצתם משתרעת מהחרמון ועד הנגב. בעונת התרדמה מתחפר השבלול בקרקע וסותם את קונכייתו בחתם גירני. עם בוא הגשם מסלק השבלול את החתם ועולה לפני האדמה.

הביצים מוטלות אל מחפורת-תטולה שעומקה כ-6 ס"מ, ההטלה נמשכת יומיים ובסיומה מכסה השבלול את הבור באדמה.

עם גיחת הצעירים הם נפוצים לכל עבר ובגרותם המינית מושגת כעבור 3 שנים אז גם תפסיק הקונכייה לגדול אך תמשיך להתעבות. פרטים בוגרים מסוגלים לחיות עד 10 שנים.

השבלול מסוגל להגן על עצמו מפני טורפים באמצעות קצף רירני.