פשפשים


סדרת הפשפשאים (HETEROPTERA)

נוהגים לחלק את שפע מיני הפשפשים לשתי בנות סדרה: שוני כנפיים (Heteroptera) ואחידי הכנפיים (Homoptera). קבוצת אחידי הכנפיים מונה כ-43,000 מינים וכוללות את הציקדות, כנימות העלה וכנימות השדה, הגורמות נזקים עצומים לחקלאות. עיקר המאמר יעסוק בקבוצה הראשונה – שוני הכנפיים.

סדרה זו כוללת כ-40,000 מינים, כ-500 מינים ידועים בישראל. אורך גופם נע ממילימטר אחד ועד ל-100 מ"מ והם מצויים ביבשה ובמים. השליש האחורי של גופם הוא רך וקרומי ושני השלישים הקדמיים קשיחים ומוגנים בלוחיות. יש בהם מינים בעלי כנפיים ויש שכנפיהם מנוונות. הם ניזונים בנוזלים הנמצאים בצמחים או בבעלי חיים.

הרוק המופרש לתוך הפונדקאי בזמן הדקירה מכיל אנזימי עיכול ובמינים מוצצי דם מכיל גם חומר נוגד קרישת דם, ישנם אף מינים המפרישים ארס עם הרוק.

לפשפשים בלוטת סירחון המדיפות ריח רע בזמן סכנה, בלוטות אלו קיימות גם אצל הנימפה, אך בשונה מהבוגרים, אשר להם ממוקמות בלוטות הסירחון ליד בסיס הרגליים האחוריות, מיקום הבלוטות אצל הנימפות הוא בצד הגבי של הבטן.

מחלקים את הפשפשים ל-3 קבוצות: פשפשים יבשתיים, פשפשים החיים על פני המים ופשפשים החיים בתוך המים.

הפשפש המוכר והמזיק שייך לקבוצת הפשפשים היבשתיים שבמשפחת הפשפשיים.

משפחת הפשפשיים (Cimicidae)

משפחה זו כוללת 70 מינים מהם 2 מצויים בישראל. הם ניזונים מדמם של עופות ויונקים.

פשפש המיטה (Cimex lectularius)

אורך הבוגר עומד על 5 מ"מ וצבעו חום-אדום. מבנה גופם סגלגל ושטוח ואלו מכוסים שערות קטנות. הנקבה מטילה למעלה מ-500 ביצים ולזחלים צבע בהיר במעט מצבע הבוגרים. הפשפשים ניזונים בדרך כלל בלילה וקצב התזונה נמצא מתאים לקצב ההתנשלות ולאורך חייהם. הבוגרים מסוגלים למצוץ דם עד פי שניים ממשקלם בעוד הנימפות מסוגלות לקלוט ארוחות דם גדולות יותר וכאשר הן רוויות הן נראות כמעין כדרדורים אדומים.

המציצה עד לרוויה אינה נמשכת זמן רב. תהליך המציצה מושלם תוך 3 דקות אצל הנימפות ותוך 15 דקות בדרגות הבוגרות. כאשר החל הפשפש את מלאכת המציצה הוא שקוע כל כולו במלאכתו עד כי ניתן לסובבו סביב גפי פיו כמו סביב ציר והוא לא חדל מלמצוץ. מיד לאחר הרוויה עוזבים הפשפשים את הפונדקאי וחוזרים אל מחבואם שם הם עשויים להישאר ללא תנועה ימים אחדים.

הפרשות הפשפשים מהווים אחד מהסימנים המובהקים לנגע פשפשים. צואת הפשפש נעשית מיד לאחר המציצה ויוצרת כתמי צואה שצבעם נע מלבן צהבהב דרך צבע החלודה ועד לצבע שחור. הפשפשים יכולים לצום כ-135 יום ולכן, דירה שהייתה נגועה במשך זמן רב בפשפשים ונמצאת ללא דיירים, קרוב לוודאי כי ישתיירו בה מספר דרגות של פשפשים.

בפשפשי מיטה שהודבקו באורגניזם שונים מעוררי מחלות, החל מנגיפים וכלה בתולעים טפיליות, נמצאו האורגניזמים חיוניים, חלקם אף לאחר 147 יום. לא נמצאו הוכחות של ממש שפשפי המיטה ממלאם תפקיד ניכר בהעברת מחלות. אולי מכיוון שהם חסרי כנפיים וכושר תנועתם מוגבל ביותר. לעומת זאת אפשר ועקיצת הפשפש תגרום לאנמיה בעיקר אצל ילדים וקשישים.

פשפש העטלפון (Cacodmus vicinus)

מין זה חי על עטלפון לבן שוליים. אורכו עד 6 מ"מ וצבעו חום-אדום אינו מצוי באזורי אדם אם כי ייתכנו מקרים בהם יאלצו הפשפשים לעזוב את הפונדקאי ולחפש מקור דם אחר כולל מקור דם אנושי אך מקרים אלה נדירים.