יתושים


סדרת הזבובאים (DIPTERA)

תת סדרת היתושים (NEMATOCERA)

יתושים הנם הקבוצה הרביעית בגודלה של חרקים, בהיקף של יותר מ-100,000 מינים שונים ברחבי העולם ונמצאים בכל חלק של העולם המיושב ונפוצים יותר באזורים טרופיים וסובטרופיים. מצויים כ-3,500 מיני יתושים בישראל הנכללים ב-3 משפחות.

משפחת היתושעשיים (Psychodidae)

משפחה של יתושים קטנים, אורך גופם מגיע עד ל-3 מ"מ. נקראים כך עקב הדמיון הקיים בינם לבין העשים. כאשר אלו בשעת מנוחה כנפיהם חופות בצורת גג משולש בדומה לעש. מאכלסים אזורים בקרבת מי שופכין או סבך צמחיה ולעיתים חודרים לבתים שם עדיפים את חדרי האמבטיה ובתי השימוש. הזחלים מתפתחים במקומות עשירים בחומר אורגני, במקורות מים נקיים או מזוהמים וניתן למצוא אוכלוסיות חרקים גדולות בצינורות מי שופכין.

בקת פפטצ'י (Phlebotomus papatasii)

תפוצתו של מין זה מסודן ועד הודו. מוכר בכינוי "זבוב החול". הביצים מוארכות וצבען חום בהיר ונורות מבטן הנקבה אחת-אחת אל תוך סדקים וחריצים צרים שם שוררים תנאי לחות גבוהים, הביצים דביקות ונצמדות למצע. הזחל בעל ראש גדול ואורכו כ-5 מ"מ, ניזון בחומר רקב אורגני. מין זה מקים כ-3 דורות בשנה מעונת האביב עד לעונת הסתיו.

עקיצתו מורגשת וגורמת לתגובה אלרגית. סביב ים המלח ובאזורי בקעת הירדן מין זה מעביר את המחלה הנגיפית "קדחת הפפטצ'י" וכן את "שושנת יריחו" בשאר האזורים עקיצתו גורמת ל"חררה".

משפחת הכולכיתיים (Culicidae)

משפחה זו מונה כ-3,000 מינים ותפוצתם כלל עולמית. בישראל מצויים כ-42 מינים. הנקבה נוהגת למצוץ דם ובעודה עושה זאת מעבירה מחלות ונגיפים שונים כגון: מלריה, קדחת צהובה, אלפנטיאזיס ועוד.

החדק של הנקבה מותאם לדקירה ולמציצה בעוד חדק הזכר מותאם רק למציצה. הנקבה ניזונה בדם של בעלי חוליות ובצוף של צמחים. הדם דרוש לנקבה לצורך התפתחות ביצים ולכל הטלה קודמת ארוחת דם. מספר התטולות בחיי הנקבה עומד על 4 פעמים. הזכרים ניזונים אך ורק מצוף.

הביצים מוטלות במים או בשוליהם והזחלים מותאמים לחיים במים. ראש הזחל מפותח, בצידי גפי הפה קבועות שתי מברשות המזרימות מים עשירים ביצורים מיקרוסקופיים לכיוון הפה. הזחלים נושמים אוויר באמצעות מערכת נשימה הנפתחת בפרק השמיני של הבטן. הזחלים נעים בזריזות ומסוגלים לצלול במהירות לעומק המים אם הם חשים סכנה.

כולכית הבית (Culex pipiens)

זהו המין השכיח בישראל. הנקבה מטילה קבוצות ביצים על פני המים בצורת רפסודה ונמצא כי שיעור מסוים מאוכלוסיותיו מסוגל להטיל ביצים פעם אחת אף ללא ארוחת דם. הכולכית מתפתחת במים המכילים חומר אורגני רב ובמי ביוב. מין נוסף במשפחה זו מעביר את קדחת מערב הנילוס.

אדס כספי (Aedes caspius)

מין זה מעדיף בתי גידול קטנים כגון שלוליות שנוצרו או מכלי אגירה. יכול להתפתח במים בעלי שיעור מליחות גבוה. פעילים בשעות היום. הנקבות מטילות ביצים יחידות בשולי המים ובתקופת יובש נתונות הביצים בסוג של תרדמה, הזחלים בוקעים מיד עם הצפת הביצים במים.

אדס מפוספס (Aedes albopictus)

מוכר בכינוי "יתוש הטיגריס האסיאתי" או "יתוש הנמר האסייתי". בדומה לקרובו אדס כספי הוא פעיל יום ומעדיף בתי גידול קטנים המכילים מים עומדים. אף הוא מטיל ביצים בסביבת המים ולא בתוכם. גופו השחור מתאפיין בפסים לבנים על הרגליים ובחזה. ידוע כמעביר מחלות כגון: קדחת הנילוס המערבי, קדחת דנגי וצ'יקונגוניה.

אנופלס (Anopheles)

מונה בארץ כ-15 מינים ביניהם 6 מעבירים את קדחת המלריה אשר הייתה שכיחה מאוד בישראל וכיום הוכחדה. באפריקה מתים מדי שנה מיליוני בני אדם כתוצאה ממחלת המלריה המועברת על ידי יתוש זה. ניסיונות ההדברה לא עלו יפה מין זה פיתח תנגודת לחומרי הדברה. כיום מיושמים שיטות הדברה שונות ובמיוחד הדברה ביולוגית באמצעות ה"בצילוס הישראלי" – חיידק ידידותי לסביבה הפוגע במערכת העיכול של היתושים וממית אותם.

משפחת היבחושיים (ceratopogonidae)

משפחת זבובאים זעירים ביותר שאורך גופם אינו עולה על 5 מ"מ. ידועים כ-60 מינים בישראל אך רק למעטים מהם יש עניין לאדם וביניהם היבחוש והברחש. הזכרים במשפחה זו שעירים מאוד. הנקבות של רוב המינים מוצצות דם של חרקים, שלשולים וחולייתנים, עקיצתן עלולה להכאיב. את הביצים מטילות הנקבות באדמה עשירה בחומר אורגני כגון דשן פרות וקליפות עצים.

יבחוש (Culicoides)

בארץ מצויים כ-50 מינים. הם בעלי כנפיים עם כתמים בהירים וכהים. מקומות החיות של מין זה הם בעיקר בשוליים של גופי מים בדרגות זיהום אורגני שונות או אדמה לחה המכילה שאריות של הפרשות בעלי חיים. הם ידועים כמעבירי נגיפים מחוללי מחלות מבעלי חיים לאדם ועקיצתן גורמת לתגובה אלרגית בחלק מאוכלוסיית הפונדקאים כגון גרדת קיצית. אלו גורמים לירידה בתנובת החלב בבקר ומעבירים את מחלת כחלון הלשון בכבשים ואת מחלת דבר הסוסים האפריקני.

ברחש (Leptoconops)

זהו מין הידוע כמציק לחקלאים בתקופת הקציר ובתחילת הקיץ. הנקבות מטילות את הביצים על חול רטוב. הרימות זקוקות ללחות גבוהה לשם התפתחות. תקופת התפתחות הרימות היא ארוכה ונמשכת לעיתים עד עשרה חודשים. הזכרים מתלהקים באביב ללהקות גדולות המכילות עד אלפי פרטים. לתוך "ענן" זה חודרות הנקבות לשם הזדווגות ומיד לאחריה מחפשות הנקבות פונדקאי לצורך מציצת דם.

מנקודת ראותו של המדביר, הבנת סדרת הזבובאים נמצאת בעדיפות גבוהה ביחס לשאר סדרות פרוקי הרגליים. מאחר ועמם נמנים וקטורים למחלות רבות וקשות וביניהן: וירוס הזיקה, המלריה, מחלת השינה, הקדחת הצהובה, מחלת הפיל, מחלות תולעים שונות, טיפוס, שיתוק ילדים, שחפת ומחלות עיניים.