נחשים


סדרת הקשקשאים (SQUAMATA)

זוהי הסדרה הגדולה במחלקת הזוחלים. היא מכילה 95% מן הזוחלים החיים כיום. הסדרה נחלקת ל-2 תתי סדרות: לטאות ונחשים.

מספר מאפיינים משותפים לכל הזוחלים שבמחלקת הקשקשאים: עורם מכוסה קשקשים ומגנים ומוחלף מדי פעם בעת התנשלות. הנחשים מתנשלים בשלמות ומרבית הלטאות קרעים-קרעים. לשונם חופשית, נשלפת אל מחוץ לפה ,ארוכה ומפוצלת, למעט אצל מספר מיני לטאות, ומשמשת כאיבר הרחה חשוב. הלסת התחתונה מאפשרת מפתח פה רחב ותנועה גמישה של הלסתות.

תפוצתם של הקשקשאים נרחבת וניתן למוצאם כמעט בכל העולם. רובם קטנים יחסית והגדולים שבסדרה זו הם חלק ממיני הנחשים כגון האנקונדה והפיתון.

סדרת הנחשים (Ophidia)

סדרה זו מונה כ-2,300 מינים ברחבי העולם. כולם בעלי שני חלקי לסת מחוברות באמצעות מיתר גמיש, הדבר מגדיל את גמישות התנועה של הלסתות ומאפשר בליעת טרף גדול. כל הנחשים חסרי גפיים אך בחלק מן המינים קיימים שרידים של עצמות אגן. גופם של הנחשים דק, ארוך, גמיש וללא בליטות היוצאות מגופם מה שמאפשר להם זחילה נוחה בשיחים וחדירה למחילות צרות. לנחשים אין עפעפיים נעים, עיניהם מכוסות במשקף שקוף שנוצר מהתאחות העפעפיים.

חלק מן הנחשים פעילים ביום בעוד אחרים פעילים בלילה עם זאת נראה כי מינים מסוימים מתאימים את שעות הפעילות שלהם בהתאם לעונות השנה. נחשים אינם פעילים יותר מ-10% מחייהם ובחורף לרוב הם שרויים בתרדמת חורף.

שמיעת הנחשים חלשה מאוד ולמעשה הם אינם שומעים כמעט גלי קול הנעים באוויר אלא זעזועים העוברים בקרקע וקולות בעלי תדירות נמוכה. לעומת זאת, חוש הריח מפותח מאוד, הלשון ארוכה ומפוצלת וביכולתה לקלוט פרודות ריח מן האוויר, חומרי הריח מועברים אל תקרת הפה שם מצויים השקעים של איבר יעקובסון – זהו איבר חוש כימי המבחין בריחות בסביבת הזוחל.

מקומות החיות של הנחשים מגוונים: יש ביניהם שוכני קרקע, יש שוכני עצים ויש שוכני מים, לכל מין שלבי התפתחות בהתאם לתנאי הסביבה בה הוא חי.

בהעדר גפיים, פיתחו הנחשים דרכים מורכבות לתנועה ויש ביניהם מינים המגיעים למהירות שיא של 10 קמ"ש. תנועת הנחשים מחולקת לשלוש צורות יסודיות:

תנועה נחשונית – זוהי התנועה השכיחה ביותר, הנחש מפתל את גופו ומתקדם תוך כדי הפעלת כוח על עצמים שבצדי גופו.

תנועה קווית – זוהי תנועה איטית ויש בה דמיון לתנועת התולעת. מגני הגחון מזדקפים ונאחזים במצע שתחת הנחש וגופו מתכווץ לכיוונם. זוהי תנועה המאפיינת נחשים גדולים וכבדים.

תנועה לוליינית – זוהי תנועה המאפיינת נחשים שוכני מדבריות, גוף הנחש נוגע בקרקע בשלוש נקודות ושארית הגוף באוויר.

יש מינים המשלבים שתי צורות זחילה יסודיות במהלך התקדמותם.

כל מיני הנחשים טורפים ובולעים את טרפם בשלמות, גודל הטרף אינו משנה ומיני נחשים באפריקה מסוגלים לבלוע בשלמות חזירים צעירים או אנטילופות.

לכידת הטרף משתנה ממין למין, יש שהורגים את טרפם בלחיצה כנגד סלע, יש הנכרכים סביב הטרף לצורך חניקה ויש ההורגים את טרפם בנשיכה. מרבית מיני הנחשים אינם בררנים ויאכלו אף נבלות, לרבות, פגרי מכרסמים שהורעלו בשטחי חקלאות – התוצאה היא השמדת נחשים מועילים.

משפחת החנקיים (Boidae)

משפחת נחשים לא ארסיים הנחשבת קדומה ופרימיטיבית וכוללת את הגדולים שבמיני הנחשים. הם ניזונים בטרף גדול אותו הם ממיתים על ידי היכרכות סביבו וחניקתו. הם נחשבים לגמישים במיוחד הודות לחוליות גופם הקצרות והרבות. רובם פעילי לילה וביום הם נחים במקומות מחבוא.

חנק משריץ (Eryx jaculus)

הנציג היחיד בישראל ממשפחת החנקיים. אורכו עד 80 ס"מ. ראשו צר ורוחבו כרוחב צווארו, קשקשי הגוף קטנים וגדלים לקראת קידמת הראש. הזנב קצר וקצהו נדמה כקטוע. צבע הגב חום בהיר או צהבהב ועליו זרועים באופן בלתי סדור כתמים כהים. נחש זה פעיל בעיקר בשעות הבוקר והערב. מין זה משריץ כ-20 ולדות חיים בדרך כלל בסוף הקיץ בחודשים אוקטובר – נובמבר.

משפחת הזעמניים (Colubridae)

זוהי המשפחה הגדולה ורבת המינים בסדרת הנחשים. תפוצתם נרחבת מאוד וניתן למצאם כמעט בכל העולם. אורכם משתנה ומגיע עד ל-3 מ' ומקומות החיות שלהם מגוונים מאוד.

משפחה זו מתאפיינת במגני ראש סדורים זה לצד זה, מגני הראש גדולים מקשקשי הגוף. פיהם מלא שיניים, בשתי הלסתות ולחלק מהמינים יש שיני ארס מרזביות בצד האחורי של הלסתות העליונות.

זעמן (Coluber)

בישראל מצויים 6 מינים, מהם 3 מצויים באזורים מיושבים ו-3 באזורים מדבריים. אלו הם נחשים זריזים, גופם דק וזנבם ארוך. סימן היכר של מין זה הוא צורתו המיוחדת של מגן המצח הדומה בצורתו לפעמון. הזעמנים הורגים את טרפם באמצעות לחיצתו אל הקרקע ונחשבים לנחשים תוקפניים. הם מתגוננים על ידי נשיפת אוויר ונשיכות.

זעמן שחור (Coluber jugularis)

זהו הגדול שבנחשי ישראל, אורכו עד 2.4 מ'. הוא דומה לשני נחשים ארסיים: פתן שחור ושרף עין גדי אך נבדל מהם בגודלו, בזריזותו ובכתמים הלבנים שבשפת פיהו.

ראשו אינו רחב בהרבה מצווארו וצבעו שחור מבריק, מלבד גחונו שצבעו אפור. הוא מסוגל לטפס על עצים ושיחים אך הוא שוכן בעיקר בקרקע. מזונו מתבסס בעיקר על מכרסמים אך ניזון גם מלטאות וציפורים. הוא ממית את טרפו על ידי לחיצתו כנגד הקרקע, עץ או סלע. הוא זריז מאוד ומתגונן באמצעות נשיפות ונשיכות.

זעמן זיתני (Coluber najadum)

נחש דק ומהיר. אורכו כ-1.2 מ' וראשו רחב במעט מן הצוואר. צבע גופו חום בהיר וראשו חום אדמדם, בצידי גופו זרועים כתמים קטנים ועגולים שצבעם כהה, הכתמים הולכים וקטנים עד לאמצע אורך הגוף שם הם נעלמים. נחש זה מתגונן בנשיכות והפרשת נוזל דוחה, נשיכתו מותירה סימנים קלים וחולפים של אי נעימות.

זעמן מטבעות (Coluber ravergieri)

זהו נחש שכיח המצוי בחבל הים תיכוני. חי במקומות חיות רבים ומגוונים ובישובי אדם. זהו נחש יומי, שוכן קרקע, החודר גם לבתים ומחסנים. תפריטו כולל מכרסמים ויונקים קטנים. אורכו עד 1.3 מ' וראשו הרחב נבדל מן הגוף באופן בולט. צבעו חום אדמדם עד אפור ועל גבו שורת כתמים עגלגלים בצבע חום כהה, הכתמים אינם מתחברים ביניהם. בצידי גופו כתמים נוספים באותו הצבע של הכתמים הגדולים אך קטנים יותר. למרות הדמיון בינו לבין נחש הצפע קיימים מספר מאפיינים שונים. כאמור, הכתמים על גבו של הזעמן אינם מתחברים בעוד בגב הצפע דגם עקלתוני מוארך, עורו של זעמן המטבעות מבריק בעוד עור הצפע דהוי.

בעת סכנה מזדקף זעמן המטבעות, מרחיב את ראשו ונושף בחוזקה.>

משפחת הפתניים (Elapidae)

משפחת נחשים ארסיים המונה כ-170 מינים. ביניהם מהנחשים המסוכנים ביותר לאדם כגון: קוברה, רב-פתן, ממבה ועוד. בישראל מצוי מין אחד ממשפחה זו – הפתן השחור.

פתן שחור (Walterinnesia aegyptia)

אורכו כ-1.2 מ' וזהו מין ארסי. גופו גלילי וראשו צר בדומה לנחשים שאינם ארסיים. צבעו שחור אחיד. הוא שוכן בנגב, בעמק הערבה ובמדבר יהודה. הוא נמשך למקומות ישוב ומסוגל להתחפר ולהסתתר בתוך הקרקע. הוא פעיל בעיקר בלילה ואף בלילות הקרירים ניתן למצאו. ראייתו חלשה והוא מוצא את טרפו בעיקר באמצעות חוש הריח. מזונו מגוון וכולל לטאות, עכברים, ציפורים, נחשים ואינו בוחל בנבלות. כאשר הוא מאוים הוא מתקפל, מרים את ראשו ומכה בו כשפיו סגור, בשל ראייתו החלשה הוא אינו מדייק, בלילות הוא נוטה יותר לנשוך. כיוון שהחדרת הארס איטית, ניתן לנתקו בטרם הוזרקה כמות מספקת של ארס לפגיעה. לא נודע על מקרה מוות של אדם בישראל מנשיכתו.

משפחת הצפעוניים (Viperidae)

משפחת נחשים מפותחת, מתקדמת וארסית. גופם קצר, עבה ומגושם. לראש מבנה משולש ונבדל היטב מן הצוואר, בלוטות הארס שוכנות באזור הצדעיים והלחיים. רובם פעילי לילה. שיני הארס של משפחה זו כפופות כקרס ומתפקדות כמחט מזרק. בעת מנוחה הן מקופלות בתוך הפה, בשעת הכשה או איום מתרוממות הלסתות העליונות ושיני הארס מזדקרות, ההכשה מהירה מאוד ונמשכת שבריר שנייה. יש מהם שמכישים את הטרף ועוקבים אחריו באמצעות חוש הריח עד להכנעתו. המשפחה מיוצגת בישראל על ידי המינים הבאים: צפע ארצישראלי, צפע החרמון, עכן גדול, עכן קטן, אפעה מגוון ושפיפון הנגב. רוב המינים אינם שוכנים במקומות מיושבים וסכנתם לאדם נמוכה, לעומת זאת הצפע הארצישראלי הוא שכיח וסבירות לפגישה עימו גדולה. זהו גם הנחש הארסי ביותר מבין נחשי ישראל.

כמה ממיני הצפעוניים נמצאים על סף הכחדה ולכן המינים השוכנים במדבר מוגנים על ידי החוק ואין לפגוע בהם.

צפע ארצישראלי (Vipera palaestinae)

זהו הנחש הארסי ביותר והשכיח ביותר בישראל. גופו גדול ועבה וזנבו קצר, אורכו כ-1.35 מ' ומשקלו עד 1.5 ק"ג. ראשו משולש צבעו אפור צהבהב, חום או כתום, לאורך גופו נמשך פס עקלתון מקוטע וכהה ובצידי גופו כתמים בצבע זהה. צבעם משתנה במתאם למקום החיות, פרטים מהצפון בעלי גוון כהה יותר שהולך ומתבהר ככל שמדרימים.

הוא פעיל בעיקר בשעות הדמדומים ובלילה. במהלך היום הוא חבוי במקומות מסתור. הא שוכן בין סלעים, בשדות, בחורש, בביצות, בפרדסים וביישובי אדם.

כמעט כל ההכשות הקטלניות של נחשים ארסיים בישראל הן הכשות צפע וכך גם רוב מקרי המוות, אם כי מאז פיתוח הנסיוב בשנת 1955 ירדו מקרי המוות מהכשת צפע לכדי 1% ממקרי ההכשה.

ריבוי מקרי הפגישות בין האדם לצפע וריבוי הכשות הן תוצאה ישירה של השמדת האויבים הטבעיים של הצפע ובכללם הנמיות.

משפחת השרפיים (Atractaspididae)

במשפחה זו 15 מינים אך רק מין אחד חי בישראל – שרף עין גדי. בני משפחת השרפיים נפוצים מדרום אפריקה ועד לנגב.

שרף עין גדי (Atractaspis engaddensis)

זהו נחש דק ועדין, אורכו עד 80 ס"מ בלבד. גופו גלילי ודק וצבעו שחור מבריק. ראשו נראה כיתד משוטח ומותאם לחפירה בקרקע, זהו נחש תת קרקעי. ארסו חזק ביותר ודרך הכשתו שונה משאר הנחשים הארסיים. שיניו ארוכות ביחס לפיו ואין הוא יכול לזקוף אותם גם כאשר פיו פתוח לכן הוא מכיש תוך שליפת שן אחת.

פעיל בעיקר בלילה אז הוא חודר למחילות של בעלי חיים. נפוץ בעיקר במרכז הנגב, בערבה באזור ים המלח, בבקעת הירדן ובגלבוע. הוא זקוק ללחות וחי בנאות מדבר או במקומות בהם הקרקע לחה